מוראל ( ויל ( בע"מ נ' רוזטי מזון בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה לתשלום בגין מערכת שמע שסיפקה התובעת לנתבעת בסך של 32,986 ₪.

מטעם התובעת הוגש תצהיר מנהלה, מר מרדכי אורן, ומטעם הנתבעת תצהיר מנהלה, מר איציק אנקונינה (מדובר בתצהירים שהוגשו בתמיכה לכתבי הטענות בסדר דין מהיר).

שני המצהירים נחקרו. הצדדים סיכמו בע"פ.

לטענת התובעת, היא סיפקה לנתבעת, שמנהלת עסק של מסעדה, מערכת שמע, בהתאם לחשבונית מיום 10/5/06 (נספח א' לכתב התביעה). הנתבעת לא שילמה בעד המערכת. בנסיבות אלה, התובעת פנתה לנתבעת טלפונית. גב' ריקי מהנהלת החשבונות הקודמת, הודיעה כי הוצאו שיקים לפקודת התובעת. נמסר לתובעת אף מספרם של השיקים. התובעת בדקה ומצאה כי מעולם לא התקבלו אצלה שיקים כאמור של הנתבעת. בהמשך נערכה שיחה טלפונית של מר אורן, המצהיר מטעם התובעת, עם עדי, מנהל החשבונות החדש של הנתבעת, שביקש מהתובעת להמציא מכתב דרישה על מנת שהנתבעת תמסור לתובעת שיקים חלופיים. במכתב זה צוינו גם מספרי השיקים כפי שנמסרו לתובעת ע"י הנתבעת (נספח ב' מיום 3/3/08). מכתב זה לא הביא לתוצאה המיוחלת. התובעת שלחה לנתבעת מכתב דרישה נוסף (נספח ג' מיום 10/11/08). מכתב זה לא נענה.

מכאן תביעה זו שהוגשה ביום 21/1/09.

אין חולק כי מערכת השמע סופקה לתובעת (ראו למשל תצהיר מנהל הנתבעת כי "לפי המסמכים הקיימים..התובעת סיפקה מערכת שמע לפני יותר משנתיים וחצי.." ס' 4 וכן, עדותו בעמ' 5 ש' 15).

האם שילמה הנתבעת לתובעת את התמורה בעד המערכת? – בתצהירו, אין מנהל הנתבעת מכחיש שהתמורה בעד המערכת לא שולמה לתובעת, אלא טוען שלא ניתן לאמת את הטענה וכי אין וודאות שלא בוצע התשלום (ס' 7-8 לכתב ההגנה וס' 4-5 לתצהיר).

במהלך ניהול ההוכחות ובסיכומים העלתה הנתבעת את האפשרות שבוצע תשלום במזומן. בעדותו ציין מנהל הנתבעת, כי אולי בוצע תשלום במזומן (עמ' 8 ש' 9). טענה זו לא הוכחה. ממילא לא נזכרה הטענה בכתבי הטענות ובתצהיר הנתבעת, והתובעת התנגדה (ובצדק) להרחבת חזית.

לא רק זאת. התובעת ציינה במכתביה את מספרי השיקים של הנתבעת, כפי שנמסרו לה על ידי הנתבעת. הנתבעת לא עשתה כל בדיקה בעניין זה. למנהל הנתבעת ניתנה הזדמנות להתייחס לעניין, אך הוא לא השיב לשאלה אם חיפש ומצא דבר כלשהו בעניין השיקים (עמ' 8 ש' 4-10). בנוסף, מנהל הנתבעת הודה כי כשרכש את החברה, היא היתה במצב קשה, שיקים חזרו והיה מצב של אנדרלמוסיה בהנהלת חשבונות (עמ' 7 ש' 1-9). הנתבעת גם לא הביאה לעדות עדים מהנה"ח ולא צירפה מסמכים רלבנטיים של הנה"ח.

נמצא, כי גרסת התובעת בעניין זה בתצהירה לא נסתרה (עמ' 2 ש' 23-20 ועמ' 3 ש' 6-7). אני קובעת, כי הנתבעת לא שילמה לתובעת עבור מערכת השמע.

נותר, אפוא, לדון בטענת הנתבעת כי התנהלות התובעת בהגשת התביעה עולה כדי שיהוי שגרם לה לנזק ראייתי, ולוקה בחוסר תום-לב. לפי הטענה, התובעת לא עשתה כל פעולה לגביית הכספים משך שנתיים וחצי והתוצאה היא שנגרם לנתבעת נזק ראייתי. מנהל הנתבעת והעד מטעמה, מר אנקונינה, רכש את מניות החברה ואין באפשרותו לאמת את הטענות שהתמורה בגין המערכת לא שולמה. עוד טוענת הנתבעת לחוסר תום לב מצדה של התובעת באי-גביית התשלום טרם מכירת מניות החברה מבעל המניות הקודם, מר דרור ארז, למר אנקונינה. תמוה, לשיטתה של הנתבעת, שלא ננקטו צעדים לגביה אלא לאחר החלפת בעלי המניות.

במהלך שמיעת הראיות הרחיבה הנתבעת את החזית וטענה כי היה על התובעת לתבוע את בעל המניות הקודם, מר דרור ארז, שמכר למר אנקונינה את מניותיו. מר אנקונינה טען כי כשרכש את החברה, באמצעות רכישת המניות של מר ארז, סבור היה, לפי הגיונם של דברים, כי כל הרכוש הקבוע של המסעדה כבר שולם בחלוף כשנה וחצי מהקמת המסעדה. בכל מקרה, לטענתו, הוא שילם למר ארז סכום ניכר עבור רכישת העסק שהיה בהפסדים, ובתמורה ששילם למר ארז, הוא רכש גם את הרכוש הקבוע של החברה, לרבות מערכת השמע (עמ' 5 ש' 16-24, עמ' 6 ש' 20-23, עמ' 8 ש' 7-8). מכאן, לשיטתו, הוא עצמו שילם על מערכת השמע שהיא חלק מהרכוש הקבוע של החברה, ויש לפנות בדרישת תשלום לבעל המניות הקודם, מר ארז. מר אנקונינה ציין עוד בעדותו, כי מאז רכישת המניות ממר ארז הוא מסובך בתביעות משפטיות. הוא חתם כלפי מר דרור ארז על מסמכים שפוטרים את האחרון מכל אחריות. מר אנקונינה העלה חשש במקרה זה, לחוסר תום לב של מר ארז ועל כן, העביר את הטיפול לעו"ד (עמ' 8 ש' 11-15). בסיכומיה הנתבעת אף הרחיקה לכת מכך, ציינה שמר ארז רימה את מר אנקונינה, והעלתה תמיהות שמשמען למעשה טענת קנוניה בין התובעת לבין מר ארז, כאילו התובעת מסרה לנתבעת את המערכת ללא כל תשלום על רקע היכרות אישית עם מר ארז, לא דרשה כל תשלום מהנתבעת והמתינה עד לחילופי בעלי המניות.

לבד מכך שמדובר כאמור, בהרחבת חזית, אשר התובעת התנגדה לה בצדק, לטענות אלה לא הונח שמץ של תשתית ראייתית; ובוודאי שהן לא הוכחו בשים לב לכך שדרושות ראיות כבדות משקל להוכחת טענות מסוג זה על מנת לעמוד בנטל ההוכחה במשפט האזרחי.

כמו כן טענות מעין אלה אינן יכולות להקים לנתבעת הגנה טובה מפני התביעה. לכל היותר, מדובר בעניין שבין מר אנקונינה לבין מר ארז. מר אנקונינה רכש את מניות החברה, על מערכת ההתחייבויות והזכויות של החברה כלפי צדדים שלישיים, לרבות התובעת (ראו גם עדות מר אנקונינה, בעמ' 8 ש' 15). הנתבעת היא חברה אשר לה, כידוע, אישיות משפטית נפרדת משל בעלי המניות בה. אין ההתחייבויות כלפי צדדים שלישיים נפגעות בשל חילופי בעלי מניות, ואין במחלוקת כזו או אחרת בין מוכר לקונה המניות כדי להשליך על זכאות של צדדים שלישיים, לקבל תמורה בגין הסחורה שסיפקו לנתבעת.

מר אנקונינה ציין בעדותו, כי החברה נקנתה במהירות ומבלי שיכול היה לעשות הליך של "גילוי נאות" (עמ' 6 ש' 24 ועמ' 5 ש' 25-27). בעניין זה, אין למר אנקונינה אלא להלין על עצמו, על שביצע קניה חפוזה לנתבעת מבלי לערוך את הבדיקות הדרושות. אין בכך כדי להקים לנתבעת כל טענה כלפי התובעת.

בנסיבות אלה, אין בהתנהלות התובעת משום חוסר תום לב בכל הקשור לגביית החוב. לא הוכחו גם יסודות טענת השיהוי במשפט אזרחי. מכתב דרישה ראשון, לאחר שיחות טלפוניות קודמות, נשלח לנתבעת ביום 3/3/08, כשנה וחצי לאחר שהגיע מועד התשלום (לטענת מנהל התובעת, שלא נסתרה, סופקה הסחורה בתנאי תשלום שוטף + 90, עמ' 2 ש' 10). התביעה הוגשה לאחר מכתב דרישה נוסף ביום 29/1/09. אין זה פרק זמן אשר יכול לבסס שיהוי.

התוצאה היא שאני דוחה את טענות ההגנה של הנתבעת והתביעה מתקבלת.

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 32,986 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (21.1.09) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

עוד אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת החזר אגרה בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 4500 ₪ + מע"מ.